עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
ווידוי
06/09/2018 19:41
IronHeart
שמתי לב כי לאחרונה אין קוראים. אני מודעת לכך שלא הייתי פעילה לאחרונה, והתוכן לא הכי מעניין, אבל פשוט הרגשתי את הצורך לרשום על זה פוסט. אני לא באה בכוונה להתלונן חס. אני רק רוצה לציין כי לא נרשמתי לאתר על מנת לרכוש קוראים, אך היה נעים להרגיש שמישהו קורא את מה שאני כותבת ומתייחס לכך.. למרות זאת אני כן ארצה להמשיך ולהביע את עצמי. אני מעריכה מאוד את מי שקורא אז תודה לכם.
3 תגובות
נשברתי
31/08/2018 22:50
IronHeart
אני מנסה להשתנות.
"להשתדרג".
כל פעם אני מוצעת את עצמי חוזרת לאותם הרגלים
מהם אני מנסה להתרחק,
להיגמל,
להשמיד.
זה פוגע בי מבפנים.
מבחוץ.
אילו הרגלים?
הרגלים שמגבילים אותי,
הרגלים שגורמים לי להיות מישהי שאני לא רוצה,
הרגלים שמשפיעים לי על החיים.
ולמרות זאת,
למרות כל הרע שהם מביאים איתם,
אני בורחת אליהם.
נשברתי.
שוב.
2 תגובות
לשם שינוי
24/08/2018 18:08
IronHeart
אני לא מוכנה..
שוב לקום כל בוקר בתקווה שהיום ייגמר,
שוב עומס שמכביד עליי,
שוב לחץ מטורף שמשגע אותי,
שוב הדרמות הקטנות שאף אחד לא צריך,
שוב לשים פרצוף חברותי ונחמד,
שוב לעשות סדר בראש ולשכוח מהבטלה של החופש,
שוב, חוזרים.
אני לא אומרת שלא התגעגעתי,
אך היה לי חופש נהדר לשם שינוי.
אני אוהבת את הבטלה,
החופש לעשות מה שאני רוצה,
הבילויים,
הזמן למצוא לעצמי תחביבים,
ואפילו פשוט להיות אני עם עצמי.
כשישאלו אותי "איך היה?",
לראשונה בחיי אוכל לענות שהיה כיף
ולהתכוון לזה :)
2 תגובות
"מלכת הקרח"
16/08/2018 14:44
IronHeart
איך זה שאף פעם לא הרגשתי כאילו יש לי חברים?
אני פוגשת הרבה אנשים במסגרות שונות,
ומעולם לא הרגשתי ש-"אותם אני לא יכולה לאבד".
לאחרונה הצטרפתי לקבוצת אנשים שהיו "המשפחה שלי" למשך לא מעט זמן.
מצאתי את ה-"חבורה שלי" ולמרות זאת אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים לבד עם עצמי.
חברי בצפר נשארו "חברי בצפר".
ניתקתי קשר עם הרבה אנשים בזמן האחרון,
אפילו בלא מודע..
זה מעציב אותי, אבל לא ממש מעציב.
הרגשה מוזרה שכזאת.
מן הרגשה שלא מרגישים..
אנשים הולכים.
אני מתקדמת הלאה.
מחזוריות כזו..
משעשע קצת
3 תגובות
התרחקתי
03/06/2018 00:25
IronHeart
חשבתי שזה יעבוד
הייתי בטוחה שזה יעבוד
חשבתי שנישאר חברות בכל זאת
אבל כל אחת פנתה לכיוון שלה
ולא הסתכלה אחורה
מצאתן שם מישהי אחרת ש"תחליף" אותי
האמת שהיא הרבה יותר טובה
ונחמדה
ומה אני?
מה איתי?
אני אהיה בסדר
אני בסדר
אני מתגעגעת?
לא יודעת
לא? כן? לא..?
אוליי ככה עדיף
כן. ככה טוב יותר לכולנו
אני חייבת להפסיק לנסות
זה לא עוזר
אני אתרחק
אשתדל לפחות
זה היה אמיתי והרסתי את זה
אבל אי אפשר לשנות את העבר
6 תגובות
מודעות ושינוי
08/04/2018 22:46
IronHeart
אני מודעת לחסרונות שבי.
אני מודעת לעובדה שלא כל דבר שאני אומרת הוא בעל משמעות.
אני מודעת לזה שרוב הבדיחות שלי מטופשות ולא מצחיקות.
אני מודעת לצחוק המגעיל שלי.
אני מודעת לזה שאני צריכה להרזות.
אני מודעת לביצ'יות שיש בי.
אני מודעת לאישיות המשעממת שלי.
אני מודעת לזה שאני לא מתלבשת טוב - הפסקתי לנסות.
אני מודעת לחצ'קונים ולשיער שלא מסתדר.
אני מודעת לאף העקום שלי ולצורת הפנים העגולה.
אני מודעת לזה שאני עצלנית.
אני מודעת להיותי מעל המשקל.
כל המודעות הזו, ומה?
צריך להתחיל לפעול.
לעבוד על עצמי בכדי לקבל את הסיפוק הזה שהצלחתי להגשים את עצמי.
מתי להתחיל? כבר עכשיו.
זה קשה. שינוי משמעותי כזה דורש הרבה מאמץ.
מאמץ שדורש ממני לעבוד קשה ולא לוותר לעצמי.
התחלתי.
5 תגובות
תקועה
15/01/2018 10:43
IronHeart

קשה לי להתבטא במילים.

המחשבות מציפות את ראשי,

אבל האצבעות לא עובדות.

אני מנסה לכתוב, לפרוק,

לא מצליחה.

מה עוצר בי?

מה מפריע לי?

מה משתק אותי?

כאב. כאב שמתחיל ברגליים,

שהתעייפו מאי תזוזה.

כאב. כאב שעובר בכל הגוף וגורם לי לכווץ את פני.

כאב. כאב שמנסה בכוח לחדור לראשי.

אני נאבקת..

הכאב מנצח.

3 תגובות
Back to life
12/11/2017 13:12
IronHeart
אחרי הטראומה שעברנו, אני והמשפחה שלי, חשבתי שבחיים לא נאמץ כלב שוב. לפחות ככה אמרו לי. תמיד רציתי להאמין שיש עוד סיכוי. יום שישי עשינו את הצעד הענק הזה והלכנו לצער בעלי חיים. המקום מלא בכלבים נטושים. אנשים חסרי לב שפשוט אמרו שלא מתאים להם כלב במשפחה שלהם, אז פשוט זרקו אותו. איך אפשר? הכלבים האלו הם מדהימים. כלבים הם מדהימים בכללי. אפשר היה להסתכל להם בעיניים ולראות אותם קוראים לך לקחת אותם, והם נותנים לך מבט שסוחב איתו בכי. רציתי פשוט לקחת את כולם, אבל אי אפשר. רציתי לעשות משהו בשבילם, ואני עוד אעשה. אפשר להתחיל לעזור בלאמץ את היצורים המדהימים האלה. אני גם מתכננת להתנדב, למרות הכאב שזה מעורר, והרחמים, מגיע להם שיהיה מישהו שיקדיש להם זמן ואהבה. אנחנו אימצנו את לילי :) כלבה מדהימה, ביישנית ופיצית שמחפשת חום ואהבה. אני הבן אדם הכי מאושר עלי אדמות. אני מאחלת לכל הכלבים למצוא משפחה אוהבת. מי שקורא את הפוסט הזה, בבקשה, עשו מעשה. אמצו את היצורים המקסימים האלה והעניקו להם חום ואהבה. הם זקוקים לזה. כולם זקוקים לזה. הביאו אותם בחזרה לחיים כמו שלילי הביאה אותי.
3 תגובות
נכשלתי
09/09/2017 09:21
IronHeart
אני לא סנובית
באמת שלא
אני לא יודעת מה גורם לכם לחשוב ככה
אני רחוקה מלהיות יפה
אני שמנה
אני כנראה הבן אדם האחרון שתרצו לדבר איתו
אני ביישנית בקטע עצוב
חשבתי שעברתי את זה
מישהו אמר אחרת.
אני מתקשה בלמצוא נושאים לשיחה
אני מפחדת להתקרב
אני עדיין מפחדת להיפתח
אני לא יודעת להיפתח.
קשה לי.
קשה לי שגם אחרי כל המאמצים שהשקעתי ואחרי כל הדברים שעשיתי בשביל למנוע את זה, עדיין חושבים שאני סנובית.
זה פוגע
ומאכזב
לא הצלחתי.
כמה שאני לא אגיד שהשתנתי,
כמה שלא אנסה
תמיד אהיה אותה ילדה מסכנה ומשעממת.
נכשלתי.
עדיין חושבים שאני סנובית.
זה צורב לי בלב להודות בזה
אני רוצה לבכות
אבל הדמעות לא יוצאות.
אני מחפשת מישהו או משהו לחבק
ואני מבינה שהדבר היחיד שיתקרב אליי זה הבובה שלי.
הכלבה שלי כבר לא פה
היא במקום טוב יותר
במקום שלא שופטים אותך
במקום שלא אכפת לך מה אומרים עלייך
הלוואי והיה לי את האומץ...
8 תגובות
סוף סוף נפתחתי
22/08/2017 23:00
IronHeart
סיפרתי לכם כבר שבעבר ניסיתי להיחשף.
כ״כ רציתי מישהי/מישהו שאוכל לשתף בדברים שעוברים עליי..
והייתה ילדה שסמכתי עליה משום מה..
אמרתי לה משהו שלא העזתי להודות לעצמי.
טיפשה שכמוני.
גם בתמימותי ביקשתי שלא תגיד לאף אחד.
והיא כמובן הלכה והפיצה את השמועה.
זו הייתה מין בגידה מבחינתי.
זו אחת מהסיבות שהלכתי לפסיכולוג.
הבנתי שבאותו יום ארור, יום הבגידה, בניתי סביבי חומה.
נהייתי קרירה ואפשר להגיד סנובית.
זה פגע בי יותר ממה שנתתי לאנשים לראות..
בעצם, לא נתתי לאנשים לראות כלום.
גם כשעברו עליי הדברים הכי קיצוניים בחיים שלי..
לא אמרתי מילה.
17.5.2017 - אותו יום שחור שלא הוצאתי מילה מהפה במשך יום שלם.
כן, הכלבה שלי מתה באותו היום.
ואפילו את זה לא הייתי מוכנה לשתף.
בואו נגיד שעד היום אף אחד לא יודע שכבר אין לי כלבה..
כמובן שזה לא היה מקרה ״הבגידה״ היחיד, אבל זה היה הכי בולט.
מאז שהלכתי לפסיכולוג ניסיתי לעבוד על עצמי ולהיות יותר משוחררת.
ולמרבה הפלא זה קרה מאוד בטבעיות ובחופשיות.
ואפילו אתמול ניסיתי לשתף חברה שלי באותו סוד שלא העזתי להודות לעצמי בעבר.
אני אגיד יותר מזה,
גם צחקתי ולא התביישתי להודות בזה.
והרגשתי שסוף סוף אני נפתחתי.
סוף סוף אני לא הפחדנית והקרירה שמפחדים ממנה.
אני ה״אני המשודרגת״ ;)
אני כבר לא מפחדת לשתף.
אני סוף סוף נפתחתי.
2 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
אודות
looking up to the sky
searching for the ground
listening to music
without hearing a sound
חברים
ניקולdoctor HTheAceרם גרשוןRosieedya
נאיהThe darkLittleAliceחן (:IM AL
חיפוש
ארכיון